כשעודד עזר הבין שבסדטודיואים שהוא עבד בהם בתחילת דרכו לא צריכים עיצוב גרפי אקספרימנטלי ומחקרי, הוא החליט לעשות ניסויים ולחקור טיפוגרפיה על דעת עצמו, אחרי שעות העבודה. הוא קרא לזה הנונ-פרופיט אייטם.

מהניסויים שלו הוא עיצב פוסטרים והדפיס במהדורות קטנות ואותם הוא היה שולח לתחרויות עיצוב (שהיו נפוצות יותר בניינטיז) וכך החל לזכות לתשומת לב בינלאומית בתור המעצב התל¬¬אביבי שעושה טיפוגרפיה. כך התחילה הקריירה של אחד הטיפוגרפים העבריים המשמעותיים של זמננו, מי שמלמד, חי ונושם טיפוגרפיה ואותיות.

אני אוהב לדבר עם עודד על עיצוב כי השיחות איתו תמיד על רוח התקופה. מדברים על דברים חדשים ומרגשים אבל בוחנים אותם מול ההיסטוריה מצד אחד ומול הטכנולוגיה והעתיד מצד שני. ככה יודעים אם משהו אמיתי או שזה סתם אופנה חולפת. עודד נטוע כל כך עמוק בהיסטוריה של הכתב העברי, שהוא מצליח לראות את רוח הזמן בבהירות ודיוק.

דיברנו על טיפוגרפיה עברית בעבר, בהווה ועל האתגרים שעומדים בפניה בעתיד, שאלתי אותו אם אפשר להתפרנס מעיצוב אותיות (ספויילר: לא), מה דעתו על זה שכולם משתמשים בפונט היבו (שהוא עיצב לגוגל פונטס) ודברנו על המהפכה החדשה שעוברת על הרשת, השלב הבא במעבר של האינטרנט מידיהם של טכנאים לידיהם של מעצבים.

בסה"כ פרספקטיבה מפנקת על הנקודה שלנו בהיסטוריה.

האזנה מהנה!

לינקים

האתר של עודד עזר

הגופן הרספונסיבי: פונט פיט

היבו בגוגל פונטס

הפרק הקודם עם תמר בר דיין

האתר שבניתי לאינטראקציות של וובפלואו

בואו לקבוצה של דיבור עצמאי בפייסבוק

מוזיקת פתיחה:
JPB - High

ברוכים הבאים ל"דיבור עצמאי", פודקאסט לעיצוב ועסקים. היום אני מתכבד ונרגש לארח את עודד עזר בבית.

מיכאל: עודד, מה עניינים?

עודד: אהלן, הכל בסדר. מה נשמע מיכאל?

מיכאל: אני ממש שמח, תמיד כיף לבוא לכאן. אי אפשר לראות את זה, אבל תמיד מרשים אותי ארון הספרים הענקי שיש לך פה ושכולו מסודר לפי גוונים. 

עודד: כן, זה ברגע של שעמום החלטתי לסדר לפי צבעים. 

מיכאל: אז מי שלא יודע ואולי יש איזה גג אחד כזה, אז עודד עזר הוא מעצב, טיפוגרף, מורה, וכו' עם קריירה ארוכה וענפה של המון דברים מעניינים והרבה הישגים בתחום העיצוב. אנחנו נשמע פתיח רגע ונפרק את כל זה לגורמים.

עודד: יאללה. 

< ♬מוזיקה <♬

מיכאל: טוב אז בוא נתחיל עודד. 

עודד: בוא נתחיל.

מיכאל: ספר איך הגעת לעולם העיצוב. 

עודד: עולם העיצוב נשמע זוהר כאילו אנחנו בהוליווד או משהו כזה.

מיכאל: מה, זה לא?

עודד: לא (צוחק). זה תחום מרתק והכל, אבל זוהר, אני לא חושב שאפשר להצמיד לו. כשהייתי ילד קטן התעסקתי בעיקר במוזיקה. בעצם עד גיל 18 ראיתי בעצמי מוזיקאי ולא אומן שמתעסק בעיצוב. בכלל לא ידעתי מה זה טיפוגרפיה כמובן. אבל תמיד היה משהו לצד העיסוק המרכזי שהיה המוזיקה, שאיכשהו היה קשור לאותיות. זה התחיל מעיתוני בית ספר שהוצאתי עם חברים שלו רק בשביל לעצב את הכותרות והטקסטים שם. זה המשיך עם כל מיני פוסטרים שעיצבתי להופעות אז בתור ילד. אבל בלי ממש לדעת מה אני עושה וברור שבלי להבין.

מיכאל: אני חושב שהתמה שחוזרת אצל הרבה מעצבים שהם היו אלה שעיצבו את ספר המחזור שלהם בסוף י"ב. 

עודד: גם אצלי זה המקרה. 

מיכאל: אם הם היו בקרבי, הם היו אלה שעצבו את ספר סוף מסלול.

עודד: כן, כן. אתה מתחיל עם זה, זה כאילו פורץ ממך. אני חושב שלמעצבים זה טבעי מאוד. זה לא מגיע מאיזה מקום מושכל שאתה מחליט לעשות את זה, זה פשוט פורץ ממך. מה שקרה בצבא, התגייסתי ובטירונות עוד נפצעתי ובצורה כזאת שהפרופיל ירד לי בצורה דרסטית. אז שאלו אותי מה אני רוצה לעשות. אמרתי ככה אאוט אוף דה בלו אני רוצה להיות גרפיקאי. אז שלחו אותי ללהקת הנח"ל לעצב להם תפאורות.

מיכאל: אשכרה. 

עודד: כן. 

מיכאל: באיזו שנה זה היה? 

עודד: 89'. 

מיכאל: זה עדיין היה דבר אמיתי.

עודד: עדיין הייתה להקת הנח"ל. היא כבר לא הייתה בשיאה מה שנקרא, אבל עדיין הייתה ועדיין הופיעה. אני זוכר הייתה שרון חזיז, דנה ברגר, זה היה הסוף של השירות שלהן. היה גיל ססובר. כל מיני כאלה חבר'ה מאז. אני עשיתי את התפאורות וככה הכל התחיל. 

על מדים ממש לפני השחרור הלכתי לבחינות בבצלאל והתקבלתי לארבע שנים. בשנים האלה פעם ראשונה שמעתי את המושג טיפוגרפיה. היה לי מורה מיתולוגי, אבי אייזנשטיין, שלימד לא מעט מעצבים פה בארץ. הוא לימד בצורה מאוד מיוחדת. בצורה שהתייחסה לאות כאל חומר גלם להעברת מסרים ודברים כאלה וזה ריתק אותי. זה ריתק אותי ומצאתי את מקומי בתור מעצב. אני חושב שאז החלטתי להתעסק בעיקר בתחום הזה של טיפוגרפיה. 

מיכאל: כבר בלימודים החלטת את זה?

עודד: כן, כן. זה היה מאוד ברור לי. אל תשכח שבאותן שנים לא היה אינטרנט עוד בכלל. זאת אומרת, אולי היה אבל לא בסביבה שלנו. אנחנו מדברים על ראשית שנות ה-90 כן? זאת אומרת, שכל הידע שאני שם לב שאנשים מגיעים איתו ללימודים היום, לא היה. 

מיכאל: כן.

עודד: נגיד היית אומר לאנשים פונט, אז רק אנשים שממש היו מתעסקים בהוצאה לאור או דברים כאלה ידעו מה זה פונט אפילו. מה שהיום כל ילד בן 5 יודע מה זה פונט. האטמוספירה הייתה מאוד סודית במובן הזה שמידע לא הגיע בצורה ישירה כמו שהיום הוא מגיע. 

מיכאל: כמו שעד היום עם עורכי דין. 

עודד: יכול להיות, אני לא מכיר את העולם הזה. הגיע דרך ספרים ומגזינים שהיו בספריות. היית צריך לחפור בשביל למצוא. 

מיכאל: נשמע יותר קל. מקורות הידע היו יותר מוגדרים. 

עודד: הם היו מאוד מוגבלים. אני בטוח שאפילו המורים שלי לא ידעו מספיק. ממש ככה. רק מישהו שנכנס לעובי הקורה והיה חוקר טיפוגרפיה שהיה אולי אחד אז. ידעו באמת מה המקור של פונטים ואיך. כל השאר ניזונו מידע מאוד, מאוד כללי שהגיע מפה ומשם, בוא נגיד ככה. המצב שבו אתה רווי במידע על טיפוגרפיה ועל איך ההיסטוריה של הטיפוגרפיה התנהלה וכל הדברים האלה. בזמנו, כשאני הייתי סטודנט, זו הייתה נחלת בודדים. 

זה עניין אותי, זה עניין אותי מאוד. סיימתי את הלימודים כמו כולם, פרויקט גמר. ואז הלכתי לעבוד בשני סטודיואים בזה אחר זה והרגשתי שכאילו העידן שבו אני יכול להתנסות ולחקור וליצור בנוסח שסטודנט עושה נסגר עליי מה שנקרא. המפגש שלי עם השוק היה מאוד חזק והוא הבהיר לי שהשוק לא יצטרך סוג מסוים של התעמקות שנקרא לה סמי-אומנותית או אקספרימנטלית בתחום הזה של טיפוגרפיה. לקח לי שנתיים להבין שאם אני רוצה לעשות עם זה משהו, אני צריך לעבוד כפול. זאת אומרת, ביומיום כמו כולנו, להתפרנס מזה איכשהו, אם אני שכיר או עצמאי ובערב או בלילה לעבוד על פרויקטים שהם שלי, כאילו מחקרים אישיים. 

ואז התחיל העניין הזה של מה שקראתי לו אז ה-Non Profit Item. זאת אומרת, הגעתי למסקנה שאם אני רוצה לעשות דברים שאף אחד אחר לא צריך, אז אני צריך לשלם עליהם. אף אחד לא יבוא ויגיד לי, "עודד, בוא תחקור על נושא זה וזה בטיפוגרפיה", אלא אם זה בוער בי אז אני אשקיע בזה מאמץ ושעות עבודה. וזה מה שקרה. בשנים הראשונות חילקתי את היום לשני חלקים. ביום עבדתי בשביל להתפרנס ובערבים, בלילות עבדתי בשביל הנשמה מה שנקרא. 

התוצאה של המחקרים הקטנים האלה בהתחלה הייתה פוסטרים שהדפסתי לעצמי. כל פעם שהבנתי משהו, כל פעם שהגעתי לאיזו מסקנה אז הדפסתי לעצמי פוסטרים לעצמי ממש. 300 עותקים בכסף הדל שהיה לי אז והבאתי אותם הביתה. אז מה עושים עם 300 עותקים של פוסטרים? אני מדבר על תחילת שנות ה-2000. אז שמעתי שפה יש איזושהי תחרות כרזות ושם יש תחרות טיפוגרפיה וכל מיני דברים כאלה. אלה היו תחרויות שבאותה תקופה היו הרבה תחרויות כאלה ושלחתי פוסטר לארה"ב והייתה תחרות ביפן אז שלחתי לשם. לאט, לאט אנשים התחילו לשאול "מי זה הבחור המוזר הזה מישראל שעושה טיפוגרפיה?"

שוב פעם, להזכירך, אלה ימי ראשית האינטרנט. המתודולוגיה שהיום כל בוגר בי"ס לעיצוב מכיר, עושים תיק עבודות אונליין, שולחים לינקים, מדברים, מנסים ליצור קשר דרך פייסבוק ברוב המקרים, זה לא היה אז, ממש. 

אז הייתי שולח את הפוסטרים האלה ומדי פעם הציגו אותם ומדי פעם פרסמו אותם בקטלוגים וכל מיני ספרות של אותה תקופה וזה עבד. הפריצה הגדולה אם אפשר לקרוא לזה ככה הייתה כשבלוג עיצוב, אולי באותה תקופה אחד היחידים ממש כי אז לא היו. עוד קראו לזה פורטל, פורטל עיצוב. 

איזה בחור סימפטי מניו יורק שפתח בלוג, קראו לזה Under consideration"". היום זה נסגר וזה נפתח בתור "Brand New" למי שמתעניין בדברים האלה. הוא שם לב לאתר שלי. היה לי אתר קטן וחמוד כזה מימי ראשית האינטרנט. אז לא היו הרבה אתרים של מעצבים והוא כתב על הבחור מת"א שמעצב טיפוגרפיה בעברית וככה הכל התחיל בעצם כי ברגע שהוא כתב על זה, אנשים התחילו להתעניין ממש והתחילו דברים להתגלגל. 

מיכאל: רגע, בשנת 2000 היה לך אתר?

עודד: בשנת 2001, כן, יצרתי את האתר הראשון שלי. הוא היה מאוד נאיבי, שום דבר פנסי. ומאז זה מה שנקרא Odedezer.com. זה האתר הראשון. עוד לא היה לי את האתר פונטים ה- HebrewTypography.com. 

מיכאל: מעט אנשים, היה להם אתר בשנת 2000. 

עודד: מעט מאוד. 

מיכאל: מה הביא אותך להגיד אני צריך אתר?

עודד: הייתי סקרן, הייתי צעיר וזאת הייתה רוח התקופה. זה היו הדברים המלהיבים. אני בכלל מאוד אוהב גאדג'טים. אני מאוד אוהב חידושים. אחד הדברים שאני מאוד אוהב בטיפוגרפיה ובעיצוב פונטים זה להתעסק בפורמטים חדשים. למשל כשהפורמט החדש לפני איזה 15 שנה היה open type, אז הייתי בין הראשונים להמיר את הפונטים שלי ל-open type. 

עכשיו יש את מה שנקרא variable fonts, הפונטים המשתנים, המגיבים. גם כן אני בין הראשונים להתעסק בפורמט הזה. יש משהו שמלהיב אותי בפורמטים דיגיטליים חדשים, אז מן הסתם אותו דבר גם הדריך אותי אז בהתחלה לנסות להקים אתר בשביל עצמי. 

מיכאל: אז תתאר לי את הפריצה הגדולה.

עודד: טוב אולי זה נשמע דרמתי. לא הייתה פריצה גדולה, גם אנחנו בסך הכל מדברים על עולם העיצוב, כן? כמה פריצה אתה יכול בעולם הזה? אבל בהחלט איזושהי תשומת לב שהעבודות שלי התחילו לקבל. עבודות בעברית להזכירך שחוקרות מה היה אם. זאת אומרת, לאיזה מרחק אפשר להגיע עם הטיפוגרפיה. 

אני אתן לך דוגמא, באותן שנים, למשל טיפוגרפיה תלת ממדית לא הייתה מיינסטרים, היא אפילו לא הייתה אוף סטרים. היו מעט מאוד מעצבים במהלך המאה ה-20 שהתעסקו בזה, גם בצורה מאוד נאיבית. כשהתחלתי עניין אותי מאוד איך אפשר להעביר את התחום הזה של טיפוגרפיה מדו ממד לתלת ממד. באותה תקופה לא היו הרבה מעצבים שהתעסקו בזה. אז זה היה חדש. אפילו שזה היה בעברית, זה היה חדש לעולם. הייתי חלק, מסתבר, באותן שנים מעוד כמה מעצבים שפרצו את התחום הזה.

היום זה מצחיק להגיד מכיוון שהיום זה כ"כ מיינסטרים העיסוק בטיפוגרפיה תלת ממדית שזה מוזר אפילו להגיד שזה היה אז מהפכני. מהבחינה הזאת, המסקנה שלי היום כשאני מסתכל אחורה על השנים הראשונות שאנשים התחילו להתעניין מי זה עודד עזר? ומה הוא עושה? איזה דברים מוזרים הוא עושה? כל הדברים האלה. אני חושב שמה שקרה, אני בתמימותי רציתי שיהיה בסביבתי על הקירות יהיו עבודות טיפוגרפיה מסוימות שלא ראיתי אותן במקומות אחרים, אז נאלצתי לייצר אותן בעצמי. 

ככה זה התחיל. אני רציתי לתלות בבית נגיד דברים שרצו אצלי בראש ולא מצאתי אותם אצל מעצבים אחרים אז יצרתי אותם. ברגע שיצרתי אותם כמה שהם היו הזויים או מרחיקי לכת, כמה שהם היו פורצי דרך, זה לא היה מתוך מטרה לפרוץ דרך כמו מתוך מטרה להמחיש משהו שהלך לי בראש. פשוט ליצור מצב שבו יש את הדברים האלה ואם אף אחד אחר לא עושה אותם, אז אני "נאלץ" לעשות אותם. למעשה, ממש נהניתי לעשות אותם. 

מיכאל: לגבי תשומת הלב הזאת, איך זה בא לידי ביטוי ואיך זה מתקשר לשלב שבו התחלת לעשות פונטים?

עודד: אני רוצה להפריד בין הדברים ולעשות סדר כדי להקל על מי שמקשיב לנו עכשיו. אני מתעסק כמעט רק בטיפוגרפיה כשיש זרועות, נשלחות זרועות טיפוגרפיות לכמה כיוונים. הכיוון המעשי, המסחרי ממנו אני מתפרנס זה הסטודיו שבו אני מעצב בד"כ לוגואים, תדמיות, אני משתף פעולה עם סטודיואים גדולים שפונים אליי כדי לחזק אותם באספקטים מסוימים ומשם אני מתפרנס נגיד ככה. 

עוד ערוץ שממנו אני מתפרנס זה כמובן עיצוב הפונטים. שם אנחנו מדברים על פונטים שאמורים לסייע או לשמש מכשיר איכותי, טוב ומוצלח לעבודה טיפוגרפית של מעצבים אחרים. מעצבים אחרים יוצרים איתי קשר ורוכשים את הפונטים האלה. לכן מדובר בפונטים שיכולים להיות פורצי דרך, אבל הם עדיין צריכים לציית למה שקורה בשוק היום. 

מיכאל: להיות פונקציונליים.

עודד: להיות פונקציונליים, בדיוק. עוד תחום שאני מתעסק בו במשך השנים זה הוראת טיפוגרפיה. שם גם כן הצרכים הם של הסטודנטים. זאת אומרת, איך אני מעביר את הידע שלי לסטודנטים ונותן להם איזשהו קרש קפיצה לקריירה שלהם בעצמם ושם זה גם הנאה, גם פרנסה, אבל זה תחום שככל שהשנים עוברות אני מתמקצע בו יותר, מבין אותו יותר, מה הצרכים ואני חושב שאני משתפר גם. 

התחום האחרון הוא התחום שבו כביכול "אין לי אחריות" לא לשוק, לא לצרכי השוק, לא לקונבנציות הנוכחיות של מה זה טיפוגרפיה, שזה התחום של החיפושים האקספרימנטליים, מה אפשר לעשות עם טיפוגרפיה שעוד לא עשו, איך אני מדמיין לעצמי טיפוגרפיה עוד 10 שנים, עוד 50 שנה, עוד 100 שנה. זה אזור מאוד מטושטש, קצת כמו ללכת עם נר בחשכה ולחפש משהו שאתה אפילו לא יודע מה אתה מחפש. 

כל התחומים האלה משלימים את העולם שלי. מהרגע שאני קם בבוקר עד הרגע שאני הולך לישון אני מתעסק בטיפוגרפיה בכל האספקטים האלה. לא תמיד בצורה מסודרת. לפעמים אני קופץ מדבר לדבר. חלק מהדברים משלמים לי את החשבונות וחלק מהדברים אני משלם את החשבונות. מהבחינה הזאת, אני חושב שהצלחתי ליצור איזושהי חבילה שמספקת את כל הרצונות, כמיהות, יצירתיות שלי באה לידי ביטוי בכל הזוויות האלה. 

בעצם לא עניתי לך על השאלה. 

מיכאל: נכון, אבל פתחת נושאים אחרים. הסטודיו, ספר לי על זה. 

עודד: הסטודיו הוא בגדול אני כשאני עובד עם פרילנסרים. הייתה תקופה ששכרתי משרד ועבדתי במקום שפתחתי בעצמי ואז נולדו לי הילדים ורציתי מאוד להיות קרוב אליהם אז החלטתי לחזור הביתה. אז אני עובד מהבית. כל פרויקט, בין אם זה פרויקט מיתוג או פרויקט אחר דורש מומחים מסוגים שונים ואז אני יוצר קשר עם אנשי מקצוע ואני עובד איתם. הרבה פעמים אני פשוט נותן שירותים לסטודיואים לעיצוב גדולים או חברות עיצוב. ממש בימים אלה למשל, אני נותן שירותים טיפוגרפיים לסטודיו שבכלל נמצא באוסטרליה. עבדתי הרבה מאוד עם חברות עיצוב ישראליות, אם זה פרומוטיאוס למשל או OPEN ועוד.

מיכאל: תן דוגמא לפרויקט מוכר.

עודד: שהוא תוצאה של שיתוף פעולה עם חברת עיצוב?

מיכאל: כן. 

עודד: יש די הרבה אבל אני אתייחס לשני פרויקטים שעשיתי עם OPEN. אחד זה מגנוליה והשני זה גלידה ב"ש. 

מיכאל: יש משהו יותר עדכני? 

עודד: יש דברים הרבה יותר עדכניים. למשל פונט שעיצבתי עבור סמסונג העולמית. במקרה הזה פנה אליי נוויל ברודי, מעצב בריטי מרכזי שעיצב את כל האסטרטגיה הטיפוגרפית של סמסונג והוא פנה אליי כדי שאני אשלים לו את הפינה העברית. מבחינה זאת,  יש לי מזל גדול שבזכות הפעילות האקספרימנטלית שלי. 

מיכאל: עם הפוסטרים?

עודד: כן. אז אנשים בחו"ל מכירים אותי. משהו שממש קרה עכשיו זה ייעוץ טיפוגרפי כולל פונט והלוגו שנתתי לאותו סטודיו באוסטרליה שעיצבנו תדמית לליגת פוטבול שם. 

מיכאל: אפשר להתעמק בפונט של סמסונג?

עודד: כן.

מיכאל: איך ניגשים לתהליך כזה?

עודד: קודם כל, אתה לומד את מה שקורה. 

מיכאל: אתה יכול לשתף אותנו בתהליך שהיה? מה האסטרטגיה שלהם הייתה ואיך זה בא לידי ביטוי בעברית?

עודד: תראה, בפרויקט הזה מכיוון שאני בעצם נתתי את האספקט העברי, אז המשימה הייתה לעקוב אחרי הגייד ליינס או המהות של מה שהם התוו בכלל מבחינה עולמית. ההגדרה של המותג כמותג בינלאומי, כמותג עכשווי, כמותג נוח לתפעול וכל הדברים האלה. וכמובן היה לי את הרפנרס של הפונט הלטיני בשביל לעבוד מול זה עם העברית. 

כשבמקרים הספציפיים האלה המטרה שלך כטיפוגרף היא תמיד לעצב פונט שמצד אחד באמת יעקוב אחרי הפיצ'רס של הפונט הלטיני, אבל יהיה עדיין עברי מאוד ולא יתחנף לאנגלית. הבלנס הזה בין משהו שהוא מאוד עברי לבין משהו שעוקב אחרי הצורניות או המהות של הלטינית, זאת הייתה הרפתקה בפרויקט הזה וזה היה העניין. אני חושב שיצא פונט די מוצלח. גם כן צריך להתחשב בעניין של מסכים שונים. זה מגיע משעון עד למסכי טלוויזיה וכו'. מהבחינה הזאת היה אתגר שהוא לא רק אומנותי, הוא גם טכנולוגי. 

מיכאל: אבל בוא נדבר על הקטע האומנותי. בוא נגיד מה היה הבריף?

עודד: הבריף היה תעצב פונט עברי מוצלח שיעבוד טוב עם הפונט הלטיני. 

מיכאל: אוקי. אני אגיד לך מה. בפרק הקודם ראיינתי את תמר בר דיין, פרק שיצא לפני כמה ימים והיא ספרה על איך היא עושה שילוב בין עיצוב גרפי לעיצוב פנים באופן אישי ואז בעצם השאלות שהן שואלות את עצמן כשהן ניגשות לעיצוב של מבנה הן שאלות שאנחנו מכירים ממיתוג, מ-UI/UX, יוזר סנטר דיזיין שהמשתמש במרכז וכו'. התוצאה של זה אלו לא אפליקציות ואתרים כמו שאני רגיל לעשות, אלא בניין. ואז אמרתי הי, התחום של עיצוב הפנים ועיצוב החללים מאוד קרוב לתחום שלי. כשאתה מדבר על טיפוגרפיה, נראה לי זו חיה אחרת לגמרי. 

עודד: זה נכון. תשמע, לקח לי המון זמן לשכנע ואני לא יודע אם הצלחתי אפילו לשכנע שיש עיצוב גרפי ויש טיפוגרפיה. טיפוגרפיה היא תחום שהוא אמנם חלק מעיצוב גרפי אבל יש בו מוטיבים או עקרונות שהם גם חיים בנפרד, גם חיים באופן עצמאי. 

אני אתן לך דוגמא. אחד הדברים המקסימים בעיניי בתחום הטיפוגרפיה זה שבעוד שבעיצוב גרפי אתה עסוק כל הזמן בלנסות להיצמד לרוח הזמן. אורך החיים של מוצר גרפי פר סה הוא מאוד קצר. 

מיכאל: ומתקצר עם הזמן.

עודד: מתקצר עם הזמן. אני חושב שאני אחמיא לעניינים אם אני אגיד שעבודה גרפית יכולה לחיות כמו שצריך 5 שנים לפני שצריך לחדש אותה, לשנות אותה, להתאים אותה לרוח הזמן. בטיפוגרפיה זה הפוך. בטיפוגרפיה אנחנו עובדים היום עם פונטים שיוצרו לפני 50 שנה, לפני 100 שנה ולפני 500 שנה גם וזה בסדר, זה עובד. עדיין אפשר לעבוד עם פונט כמו כסלון וזה יראה פגז בתדמית לרשת חנויות אופנה לצורך העניין. בודוני כזה. אלה פונטים שקיימים מאות שנים הרי. 

למה זה קורה? זה קורה מכיוון שהמהות הפנימית של עיצוב טיפוגרפי/עיצוב גופנים היא מהות הרבה יותר עמוקה מסוג של שטחיות מדליקה אבל שטחיות שיש בתחום העיצוב הגרפי. 

מיכאל: רציתי להתאפק אבל בוא נצלול לתוך זה.

עודד: לך על זה. 

מיכאל: טיפוגרפיה, איך שאותיות נוצרות זה אחרת מאיך שעיצוב גרפי נוצר.

עודד: נכון. אם אתה תנסה לייצר אות כמו שאנחנו עובדים על מוצר גרפי, אני חושב שזה לא ילך. למשל, אחד הדברים שאנחנו בתור מעצבים גרפים עושים, לוקחים אבני יסוד ומרכיבים אותם מחדש. עבודה גרפית מוצלחת היא בד"כ סוג של קולאז' בין טקסט לתמונה לאלמנטים גרפיים, צבע, פורמט וכו'. 

בעיצוב פונטים זה לא עובד ככה. אתה לא יכול לקחת מפה ומשם ולהדביק ביחד וייצא לך פונט. יש שם משהו הרבה יותר מהותי שנוגע לתפיסות תרבותיות של מה זה שלד של אות. לתפיסות עכשוויות של מה זה סגנון של אות. זה תחום מעט שונה שהגישה אליו היא שונה. אני יודע את זה מכיוון שאני מתעסק גם בתחום העיצוב הגרפי וגם בתחום הטיפוגרפיה והתחומים האלה דורשים יכולות שונות קצת. יכול להיות שתהיה גם טיפוגרף וגם מעצב גרפי, יכול להיות שאתה תהיה רק מעצב גרפי וזה גם יכול להיות שאתה תהיה רק טיפוגרף מכיוון שהתחומים, יש להם מאפיינים ייחודיים שונים במהות שלהם, באופי העמוק של המילה. 

מיכאל: לגמרי. אחת התובנות, האסימונים הכי רציניים שנפלו לי לגבי טיפוגרפיה זה שהאותיות נוצרו משנים של שימוש, שחיקה ודיוק שלהן. 

עודד: נכון. 

מיכאל: איפה שהאות העברית נמצאת ברמת ההתפתחות שלה, זה רחוק מנגיד כתבים לטיניים כי יותר אנשים לאורך אלפי שנים ניסו ושכללו ושחקו את הצורות שמהן זה התחיל לאורך כל הכתבים במשך אלפי שנים.

עודד: לגמרי. 

מיכאל: התובנה הזאת זה משהו אחר. זו לא שיחה על קומפוזיציה ועל Layout. 

עודד: נכון, נכון. ובאיזשהו מקום זה גם כן. זה יפה בפני עצמו. אני לחלוטין חי בשני העולמות האלו. כמעצב פונטים, פה ההתכווננות שלך היא, אתה יודע, הביטוי הזה של לעמוד על כתפי ענקים. בתור טיפוגרף, בתור מעצב פונטים, אתה חייב להכיר את מה שקדם לך. אתה חייב להבין את הסיבות שגרמו ל-א' להיראות כמו א', ל-ב' להיראות כמו ב' וכן הלאה. ברגע שאתה מבין את הדברים, אתה יכול להוסיף את הביט שלך. 

בד"כ כשמדובר בפונטים שהם ברי שימוש, פונטים מרכזיים שאפשר לעבוד איתם סוסי עבודה, הם בד"כ פונטים שמבוססים על עקרונות שנבנו לאורך עשרות ואפילו מאות שנים. השלד של האות שזה הדבר הבסיסי שמרכיב את האות הוא דבר שתרבותית צרוב לנו בראש. ברגע שאנחנו מתחילים לשחק איתו אז זה בערך כמו אם תדמיין שלד של אדם רגיל, אתה לא ממש רוצה לשחק עם השלד שלו כי אחרת הוא יצא איזו מפלצת. אז זה נכון גם לגבי אות. 

העניין של הסגנון הוא שייך כבר למאפיינים טכנולוגיים בדרך כלל, מאפיינים של אופנות שמשתנות, של כלי כתיבה, של טכנולוגיה מתפתחת. בוא ניקח לשם השוואה שני דברים מאוד רחוקים אחד מהשני. אחד זה הפונטים הראשונים שנחתכו ממתכת לפי קליגרפיה בכלל, לפי כתבים שנכתבו באמצעות נוצה או קולמוס ולקפוץ מאות שנים קדימה ונדבר על פונטים משתנים שבעצם נקרא לזה מיני סרטים בתוך תיקיה של פונט. פונט שמסוגל להיות גמיש, להשתנות, לתפוח, לרזות, לגדול, להיות רזה ושמן, כל הדברים האלה. זה כמו שני עולמות שונים אבל למעשה, שני הדברים האלה שואבים את המהות שלהם מאותם שורשים. הם יונקים מאותם שורשים שבד"כ הם מאוד מסורתיים וההשתנות שלהם היא מאוד איטית לאורך השנים. המהות של עיצוב פונטים לא השתנתה מאז שהומצא הדפוס. הטכנולוגיה השתנתה מאוד. 

מיכאל: שזה פצצה.

עודד: לא יודע, זו עובדה. 

מיכאל: ותגיד עודד, אפשר להתפרנס בישראל מלמכור פונטים? 

עודד: אתה רואה.

מיכאל: אני רואה שיש לך גם וגם וגם.

עודד: תראה, אני לא מאמין שמעצבים עצמאיים מתפרנסים רק מעיצוב פונטים. בהחלט יש חברות גדולות שהשכילו לייצר מערך שיווק מאוד אגרסיבי והם מצליחים איכשהו להתפרנס מפונטים.

מיכאל: שהן מוכרות אותם בשקית. 

עודד: כן. 

מיכאל: קח, תמלא את השקית.

עודד: אתה אמרת. אני חושב שהמטרה שלי באופן אישי היא לא להתעשר מעיצוב פונטים. המטרה שלי, השליחות הפנימית שלי היא לחקור את האות העברית. זה שיוצא לי פונט אחרי מחקר כזה, אני מאוד שמח. זה שהמליאה, הטיפוגרפים מסביבי, הקולגות שלי קונים את הפונטים שלי, מאוד משמח אותי, אני מרגיש בר מזל, אבל זו לא המטרה המרכזית שלי. 

המטרה המרכזית שלי זה לא למכור. המטרה המרכזית שלי זה לנסות לייצר פונט קצת יותר טוב ממה שעשיתי קודם. ואם זה עובד ואם זה קורה, אז בתקווה גם פונט קצת יותר טוב ממה שקורה בכלל בשוק באספקט מסוים להוסיף עוד נדבך על הדבר המפואר הזה שנקרא ההיסטוריה של הכתב העברי ואני ממש מרגיש בר מזל כי זה תחום בעיניי עמוק ומרתק. אני חי ונושם אותיות. בעיניי זה פריבילגיה מאוד גדולה. 

מיכאל: יש לי שאלה שנראה לי כבר שאלתי אותך פעם. איזה תחום חסר בו שיש מה לפתח בעיצוב פונטים בעברית? 

עודד: אני חושב שבכלל תחום הטיפוגרפיה בווב הוא תחום שנמצא בחיתוליו. אם אנחנו רואים חטיבות בהתפתחות של הרשת, של האינטרנט, בגס אני עושה את זה עכשיו. בהתחלה מדובר על שלטון הטכנאים. את הרשת הקימו טכנאים, לא מעצבים. 

מיכאל: לגמרי.

עודד: אחר כך אנחנו יכולים לדבר על שלטון המידע. אני קופץ פה עשרות שנים. אחר כך אנחנו יכולים להתייחס לעידן הרשתות החברתיות. זה איזשהו ביטוי התפוצצות חברתית שנוגעת בעיקר לגופים כמו אינסטגרם, פייסבוק וכל מיני רשתות ראשוניות של זה. אני חושב שב-25 השנים הקרובות העידן של האינטרנט יהיה עידן העיצוב. 

מיכאל: בום!

עודד: כן. כחלק מהסיפור הזה של העיצוב באינטרנט שיתחיל ומתחיל כבר עכשיו להיות משמעותי מאוד, אז הסיפור של הטיפוגרפיה יתחזק מכיוון שאנשים יתחילו למתג את עצמם בווב כמו שהמיתוג היה אופליין, נאמר בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת. זאת אומרת, אנשים יבדלו את עצמם באמצעות העיצוב. כדי שהעיצוב יהיה שלם, אז הטיפוגרפיה ברשת תהיה חייבת לעשות כמה צעדים קדימה. כרגע היא נמצאת במקום קצת אינפנטילי, קצת ראשוני. בוא ניקח פונט סן זריפי כזה, נתקע אותו איפשהו ונרוץ ופתאום אתה רואה שכל האתרים אותו דבר. אין לי ספק שזה התחום שדורש את החשיבה. 

יש עוד דבר שטיפוגרפים, אני חושב, צריכים להתייחס אליו וזו העובדה שאנשים קוראים פחות ופחות. אני לא חושב שאפשר או צריך בכלל להילחם בזה. אני לא חושב שזה נורא כ"כ דרך אגב מכיוון שהטכנולוגיה מאפשרת לנו,

מיכאל: לצרוך כמויות הרבה יותר גדולות של מידע.

עודד: נכון. 

מיכאל: לא דרך קריאת ספרים.

עודד: נכון מאוד. השאלה היא, אתה כמעצב פונטים, אתה כטיפוגרף, איך אתה משתלב בדבר הזה? מה אתה נותן לאנשים, איך אתה משנה את הדרך של עיצוב פונטים או של התייחסות בכלל לטקסט ברשת כדי שיעבוד טוב עם האופי של התקופה הזאת, עם מה שקורה.

מיכאל: רק שיהיה ברור, אתה יכול להסביר בהשוואה לעולם המודפס, מה באינטרנט יותר אינפנטילי? מה יש פה שבוגר, בשל ומפותח שאין באינטרנט עדיין?

עודד: תראה, קודם כל זה קצת לא פיירי. העולם המודפס, היה לו מאות שנים להתפתח, אלפי שנים להתפתח בעוד שהעולם אונליין, אנחנו מדברים על כמה? 30-40 שנה? 

מיכאל: ברור, אנחנו לא מאשימים אף אחד.

עודד: זה לא פיירי.

מיכאל: מה צריך עוד לעשות? מה יש פה שאין פה?

עודד: יש דרך עצומה לעשות. קודם כל, אל תשכח שהמסך זה מדיום מבוסס זמן, תנועה והדרישות של אתר אינטרנט הן שונות לגמרי מאשר דרישות של ספר. אופי הקריאה או ההתבוננות של הגלישה אונליין או במובייל, הוא שונה לחלוטין, הוא מציב אתגרים שלא היו לעולם הפרינט בכלל. האתגרים האלה חייבים להיענות ע"י מעצבים גרפיים מכיוון ששוב, לדעתי המהות של הווב תעבור מהעולם של הרשתות החברתיות עכשיו לעולם שמבדל את עצמו ומייצר תופעות שהן עיצוביות קודם כל. 

עכשיו השאלה היא מה המסך צריך? וזאת שאלה שקורית עכשיו. היא התחילה כבר לפני 20 שנה, אבל היא עדיין סופר רלוונטית מכיוון שהדברים לא נפתרו בעצם. הדברים הם אונגואינג, ממש תוך כדי התפתחות טכנולוגית אנחנו כמעצבים או כטיפוגרפים מגיבים למה שקורה. הדבר המדליק ביותר שקורה בשנה האחרונה כי זאת טכנולוגיה מאוד, מאוד חדשה, זה העניין של ה-Variable fonts שזה פשוט היכולת של הטיפוגרפיה אונליין להגיב לתנועות של הגולש. זה ממש תגובתי, זה מייצר איזושהי אינטראקציה טיפוגרפית עם הגולש וזאת הבטחה גדולה מאוד שאני חושב שאני לא אטעה שאגיד שרוב מעצבי הפונטים עדיין לא יודעים מה לעשות איתה אפילו. המעצבים הגרפיים עוד לא ממש מכירים את היתרונות.

מיכאל: לא ראיתי פונטים רציניים שקורים. 

עודד: נכון. 

מיכאל: זה צריך להיות מאוד סן זריפי או צורות מאוד פשוטות בשביל שזה יצליח. לא ראיתי איזשהו פונט, אני לא מדמיין את פרנקריל ב-Variable.

עודד: קודם כל, זה אתגר יפה מאוד וכדאי ללכת על זה. אני ממשיל את זה לתופעה. דמיין לעצמך שאתה הולך לקנות מכונית ויש את כל המכוניות הרגילות שאנחנו מכירים. כמה מהן מאוד חדשות. דגמי 2020 כבר פה ופתאום אתה רואה מכונית שלא נראית כמו שום דבר. אומרים לך, שהמכונית הזאת יכולה לטוס לחלל. אתה אפילו לא יודע מה תעשה איתה. 

מיכאל: מה יש בחלל?

עודד: נכון, בדיוק. נניח שיהיה לך אותה, זה יהיה מדליק לגמרי, אבל מה עכשיו? אני חושב שזה המצב של Variable Fonts עכשיו. זאת אומרת, יש איזשהו צעצוע שהוא בפוטנציאל מדליק לאללה, עוד לא יודעים בדיוק מה לעשות איתו, אבל זו בדיוק המשימה שלי כמעצב פונטים להתחיל לבדוק את העניינים. 

אז למשל, אולי הפונט הראשון בעברית המסחרי שהוא פונט משתנה הוא פונט "פיט" בעברית שאני עיצבתי יחד עם מעצב מבוסטון, דיויד ג'ונתן רוס, שהוא עיצב את הגרסה הלטינית של פונט "פיט" והקונספט של הפונט הזה זה שלא חשוב איזו מסגרת יש לך להכניס את הטיפוגרפיה שלך ולא חשוב כמה מילים וכמה אותיות אתה צריך להכניס למסגרת, הוא תמיד יסתדר טוב בתוך המסגרת. זאת אומרת, שיש פה מן צירוף. 

מיכאל: זה עובד בתוכנות? 

עודד: זה עובד באילוסטרייטור, זה עובד בפוטושופ, אינדיזיין עוד יכניסו את זה, זה בוודאי עובד כפונט רספונסיבי בווב וכרגע הטכנולוגיה הזאת כ"כ חדשה שמעצבים גרפיים לא מודעים לה אפילו. עכשיו, תחשוב על זה רגע, אנחנו רגילים שפונטים לא זזים מול העיניים שלנו וזה מאוד מוזר לראות פונט שזז מול העיניים, אבל מהרגע שראית אותו זז, אתה לא יכול לדמיין עולם שפונטים הם לא מסוגלים לעשות כל מיני תנועות ואקרובטיקה מול העיניים.

מיכאל: למה שהם לא יעשו את זה?

עודד: נכון, למה שהם לא יעשו את זה? אבל זה קשה לנו בכלל להתרגל לעולם כזה. ברגע שאתה מתרגל, לדעתי Variable Fonts יהפכו להיות המיינסטרים עוד שנה או עוד שנתיים. אין לי ספק שזה יהפוך להיות.

מיכאל: זו ממש הבטחה רצינית.

עודד: כן, כן. יכול להיות שזה ייקח קצת יותר, אולי אני קצת אופטימי מדי אבל גם יכול להיות שזה ייקח מעט כמו שנה כדי שהדברים האלה ייכנסו. לדעתי, רוב הפונטים החדשים שיעוצבו כבר מהרגע שאנחנו מדברים את השיחה הזאת, יהיו רספונסיבים. בין אם המעצבים הגרפיים ידעו מה לעשות איתם ובין אם עדיין לא ידעו ויגששו באפלה. אבל הגישה שלי אומרת שמאחר ויש לך את האפשרות לעשות דברים, כדאי לך לעשות אותם.

מיכאל: שמע, זה מטורף וזה מגניב ואני אוהב שיחות איתך כי הן תמיד מדברות על העתיד בראי העבר. אז יש לי נושא. סיפרתי לך על התוכנה הזאת ווב פלואו,

עודד: בנגיעה, כן.

מיכאל: מה שאמרת שהאינטרנט הוא מדיום של ציר זמן שהכל זז שם ושהוא דורש מעצבים שיעשו שם דברים. זו תוכנה שבעצם היא ממשק ל-html  ו-CSS. במילים אחרות, מעצבים יכולים ללמוד אותה, זה יותר קל מללמוד קוד ולייצר את האתרים שלהם בעצמם. 

עודד: אוקי, יש כמה וכמה תוכנות בנוסח הזה. 

מיכאל: זה לא כמו תוכנות אחרות שהן קנבס, אלא זה ממש html ו-Java Script. אז עשיתי איזושהי הרצאה במיט-אפ של מעצבים על התוכנה ולמה אנימציות ואינטראקציות זה כלי משמעותי באינטרנט בעיצוב למסך ואנחנו לא משתמשים בזה כי אנחנו לא יכולים כי אנחנו כמעצבים לא יודעים לכתוב את הקוד שמייצר את זה. אחד הדברים שאני מסביר שם זה אנימציות של hover שאתה עובר עם העכבר ומשהו משתנה. 

אחד הדברים שגיליתי הכי במקרה זה שאם במצב רגיל אני נותן לפונט את המשקל הכי דק שלו, את 100 וזה פונט עם הרבה משקלים, ב-hover אני שם אותו על 900, על המשקל הכי בלק שלו ואני עושה טרנזישן של זמן. אז כשהוא עובר מהמצב הרגיל ל-Hover, כשאני עובר עם העכבר, אז הוא רץ דרך כל המשקלים ואז הוא משמין כזה כמו פונט Variable. 

עודד: זה נשמע כמו משהו יותר בסיסי מ-Variable.

מיכאל: בסוף יש תשעה מצבים שהוא רץ דרכם. 

עודד: כן, אבל בפונט Variable יש לך אינסוף מצבים. 

מיכאל: אני לא מדבר על זה. אני אומר שאני יכולתי לגלות את זה כמעצב ולהעריך את זה כקטע. 

עודד: ואז אתה יכול גם להשתמש בזה אם תדע למה. 

מיכאל: בדיוק. 

עודד: זה מדליק. 

מיכאל: אז אני מרגיש שאני נהיה עכשיו באנר מן שלו, רץ עם הדגל של ווב פלואו, רוצה ללמד אותו בקונטקסט של איך מחברים בין המדיומים של פרינט של מרחב לבין מדיום של ציר זמן שזה יותר אנימציה וקולנוע באינטרנט כי זה מתאפשר, הטכנולוגיה שם. 

עודד: בינגו. 

מיכאל: בעצם זו התובנה שנפלה לי על המדיום והמרחק שלנו כמעצבים ממנו.

עודד: אוקי. 

מיכאל: תמיד יש את המפתח שיהיה מתווך וזה בסדר בתקופה הזאת. 

עודד: מתווך בין מה למה?

מיכאל: בין מה שעיצבתי למה שיהיה במציאות.

עודד: אוקי. 

מיכאל: כמעצב אני לא יודע איך רספונסיביות עובדת ואני לא יודע איך בכלל כל הדברים זורמים. איך הפלואו של הדברים עובד. אני אישית יודע אבל כמעצבים לא מלמדים אותנו את זה, אנחנו לא מתעסקים בזה ואז יוצא שאנחנו מייצרים מסכים סטטיים, אמנם בכמה גדלים, בדסקטופ, מובייל, טאבלט למשהו שיהיה הרבה יותר פלואידי ולא יהיו שלושה מצבי קיצון, אלא מיליארד מצבי ביניים. זה דבר ראשון. 

ואז אתה אומר אוקי, כל הפורמט כקומפוזיציה, כמבנה, כ-Layout הוא הרבה יותר גמיש ממה שאנחנו מייצרים אותו.

עודד: נכון.

מיכאל: באיזשהו מקום תוכנות הקנבס שלנו הן שקר כי האינטרנט לא עובד.

עודד: הן לא שקר. זה כמו מכונית שאתה נוסע בה 20 קמ"ש. 

מיכאל: כן. הדבר הנוסף זה הסיפור האינטראקטיבי, הטיים ליין. אז כשאני מתאר את זה אני אומר, ישבו כל המעצבים הגדולים של הפרינט ועשו פרינט. ישבו כל האנימטורים הגדולים ועשו אנימציה ולכל אחד יש את העולם של האפשרויות והדברים שלו. ובעולם האינטראקטיבי אנחנו יכולים לעשות את שניהם ביחד ולהרוויח את אמצעי המבע של שניהם. נותן אופציה להתבטא יותר טוב.

עודד: סיכמת לא רק את התחום שאתה מתעסק בו, אלא סיכמת גם את הכיוון שאליו הטיפוגרפיה הולכת עכשיו.

מיכאל: את המדיום.

עודד: נכון. 

מיכאל: אני רוצה ללמד את התוכנה הזאת כי מה שהתוכנה הזאת זה באמת ללמוד את העקרונות, את המנטל מודלס של האינטרנט ואז כמעצב, אתה ניגש ישירות למדיום. אתה בא עושה אנימציות, עושה פבליש וכל אחד נכנס מאיפה שהוא רוצה. 

עודד: אתה פשוט מבין מה האופציות שעומדות ברשותך. 

מיכאל: ממש, יש שם את האזור של האינטראקציות שעובד כמו אפטר אפקטס לצורך העניין. לא אחד לאחד, אבל האפשרויות שיש שם הן הרבה יותר קרובות. עשיתי במיט-אפ שהיה את ההרצאה על זה, אז הסברתי איזה אינטראקציות בחרתי לכל מיני סוגים של תכנים וכל פעם שהסברתי איזו אינטראקציה בחרתי, הסברתי איך היא תומכת בתוכן. איך זה לא סתם שקצת יותר דינמי מסטטי, איך זה חלק מהעניין. 

עודד: אתה חייב להראות את פונט "פיט" כשאתה מדבר על הדברים האלה. זה הביטוי הטיפוגרפי האולטימטיבי למה שאתה מדבר עליו. אם אתה לא תסביר לאנשים את זה, אז מי יסביר? אתה נמצא בדיוק כמו שאני רואה את זה בצומת של העניין של תכנות והעיצוב. אתה מבין את שני הדברים. 

מיכאל: זה בדיוק הסקאלה שאני חושב בתוכה. כשאתה יוצא מהלימודים או כשאתה מעצב, אתה יושב בעולם של הקריאייטיב ויש את הצד הטכני. עכשיו הקריאייטיב יותר דורש ממך להיות בתוכו מהצד הטכני כי הצד הטכני זה תקרא את חוברת ההוראות ואז אין שום בעיה. 

עודד: ברור. 

מיכאל: מה בעיה לעשות דיזיין סיסטם? יש בסט פרקטיסס, תקרא אותן, תחליט מה מתאים לך, זהו. מה בעיה לעשות כל דבר שקשור בעיצוב? יותר קל לזלוג לכאן וגם את זה יותר קל ללמד טכנית. אז יותר קל לך להיות בצד הטכני של האינטרנט בלי ללמוד עיצוב ולהיות מעצב, להבין את התקשורת החזותית של זה. 

עודד: אז מה השאלה? 

מיכאל: אני מרגיש שאנחנו נמצאים בנקודה שהדברים, אפשר לחבר אותם יותר. 

עודד: לגמרי, זה גם מה שיקרה. זה העידן הזה, זה מתחיל. עד עכשיו כמו שאמרנו, העניין של התכנות היה מאוד נוכח. העניין הטכני היה מאוד נוכח. אח"כ העידן של המידע והטמפלייטים של הרשתות החברתיות וכל הדברים האלה. 

מה שאתה מדבר עליו עכשיו זו באמת ההתחלה של ההבנה שאוקי, הבנו את המכשיר, עכשיו מה אנחנו עושים איתו? ומה אנחנו עושים איתו, אנחנו מעצבים אותו. 

מיכאל: בדיוק.

עודד: בגלל זה מה שאתה מתאר הוא מאוד קורה עכשיו. הפנים לשם. 

מיכאל: אז אתה אומר שזה קונספט טוב? 

עודד: מאוד, בטח! 

מיכאל: לבנות קורסים על זה?

עודד: בטח, איזו שאלה!

מיכאל: ללמד מעצבים?

עודד: לגמרי. 

מיכאל: להבטיח להם שאני מקרב ביניהם לבין המדיום?

עודד: תראה, יהיה לך קשה כיוון שמעצבים, אם הם היו רוצים להיות טכנאים, הם היו טכנאים, אבל הם לא רוצים. 

מיכאל: אני לא מציע טכנאות, אני מציע גישה.

עודד: בסדר, אתה תצטרך להתאים אותה לאנשים שמטבע הדברים, נרתעים מכל העולם הזה. תראה, זה לא סתם שיש מתכנתים ויש מעצבים. המיינדסט שלך הוא קצת שונה בשני התחומים. מי שיצליח לתרגם את אלה לאלה ואת אלה לאלה, זאת העבודה אם אני מבין מה אתה רוצה לעשות. אבל אתה תצטרך למצוא את הדרך לספר את זה. את הדרך להעביר את הדרכים האלה. 

עכשיו מי כמוך, למדת עיצוב, אתה שוחה בעניין של תכנות, אז מי כמוך לדעת איך צריך לפנות לכל קהל, זה נהדר. 

מיכאל: מהמם. אני אגיד לך מה, יש מעצבים וסיפור של תכנות קשה, אבל גם אפטר אפקטס זה קשה. 

עודד: נכון. כי יש משהו עם מעצבים שכשהם חייבים לעשות משהו כדי להפיק את העיצוב שלהם, הם עושים. תקשיב, אני נכנסתי לבצלאל בשנת 94', זאת הייתה שנה שהמקינטושים רק התחילו להיות נפוצים בכל מקום. אף אחד לא ידע ממש איך להפעיל את זה, לנו לא היו קורסים בכלל שלימדו אותנו איך בגלל שלא היו מורים. זו הייתה ממש ההתחלה והנה, למדתי לעבוד על תוכנות בתור אדם שהקשר שלי לטכנולוגיה הוא קשר לא מעשי, הוא קשר יותר אידאולוגי והצלחתי להשתלט על התחום הזה, למה? כי מעצב חייב לראות את העיצוב שלו קורם עור וגידים, קם לחיים. הוא יעשה הכל בשביל זה ולכן מעצבים יעבדו על אפטר אפקטס ולכן מעצבים יעבדו על כל תוכנה או כל מכשיר שיצליח להביא את העיצוב שלהם לחיים. 

מיכאל: לתחושתי, תוך כמה שנים לא יהיו מפתחים של פרונט אנד. 

עודד: יכול להיות. 

מיכאל: ברגע שמעצבים יוכלו לעשות את זה זה פשוט יהפוך להיות דיפולט.

עודד: נכון, זה הולך לשם וזה בדיוק כמו ללמד מישהו לעבוד עם תוכנת פוטושופ. אתה יכול גם לעצב בלי לדעת תוכנת פוטושופ, אתה תהיה תלוי בטכנאי פוטושופ נכון? 

מיכאל: אני לא רוצה שזה יהיה ככה, פוטושופ מלמדים מה כל כלי עושה. אני רוצה שזה יהיה בקונספט של איך כל כלי משרת את התוכן. 

עודד: אותה הגברת בשינוי אדרת וזה נכון מאוד ללמד את זה. 

מיכאל: איך כל דבר שאתה מייצר עם הכלי משרת את מה שרצית להגיד, מה שתכננת לעצב. אני אראה לך עוד שניה כשנסיים את ההקלטה אתר הדגמות שעשיתי בשביל להראות את האינטראקציות שם ויש שם כמה דברים שההיבט הטכני שלהם לא מאוד מורכב ומשמעותי, אבל כששילבתי את הדברים שעשיתי, את ההכנה לזה, אז זה נהיה חזק ביחד. הייתי הרבה יותר מעצב מטכנאי בסיטואציה הזאת.

עודד: מעולה, בשביל זה צריך אנשים כמוך עכשיו, זה בדיוק הזמן. בטח, אתה סיימת את הלימודים לפני שנה, נכון? 

מיכאל: כמעט שנתיים. 

עודד: זה יעבור מאוד מהר אתה תראה ואתה מחובר לרוח הזמן, בין אם תרצה ובין אם לא תרצה. זה קורה עכשיו. כשאתה צעיר אז זה קל יותר. כשאתה מבוגר כמוני זה קצת יותר קשה, אבל עדיין אפשר. אתה יודע, עדיין אתה יכול להבין את הצרכים. ולהפך, להביא איזשהו עומק. אבל זה הזמן שלך עכשיו. אתה מבין מה קורה, אתה מבין מה צריך ואתה יכול לתת את זה, אז יאללה לך על זה. 

מיכאל: יאללה.

עודד: תראה, אני מאמין שהרעיון של פונט רספונסיבי הוא כ"כ טוב וכ"כ נכון לתקופה שלנו ומייצר אפשרויות שמעצבים גרפיים לא היו יכולים ליישם עד עכשיו בתחום של טיפוגרפיה. אני חושב שזה ידבר בשם עצמו. אני חושב שזה יעשה לעצמו כבר את ה-PR  שלו. וזה רק עניין של זמן. אני חושב שכשאנשים רואים מכשיר שהוא טוב, שהוא מוסיף להם אפשרויות, הם ישתמשו בו. ואותי כמעצב פונטים זה מרתק. מרתק אותי לראות איך אני יכול לרתום את המכשיר הזה לתחום המופלא הזה שנקרא האות העברית, גם כן אות לטינית. 

אני עובד כרגע על פונט רספונסיבי, Variable font שהקונספט שלו הוא מהפכני לגמרי. אני לא יכול לחשוף את זה כרגע לצערי. 

מיכאל: משהו, פירור קטן.

עודד: אני יכול להגיד רק שמדובר בפונט שמבוסס על עקרונות של כתב עברי בצורה כ"כ פשוטה אבל זה מנוסח הדברים של איך לא עשו את זה עד עכשיו והנושא של פונט משתנה, פונט רספונסיבי מאפשר לי להביא את הקונספט הזה לידי ביצוע. 

עכשיו, אני רוצה להגיד משהו בעניין הזה של קונספט בהקשר של פונט. לכל פונט יש קונספט, אבל בד"כ הקונספט מתחיל ונגמר בהאם זה פונט שמיועד לקריאה רציפה או האם זה פונט כותרות. האם זה פונט שרוצה לשדר משהו מסורתי יותר או האם זה פונט שרוצה לשדר משהו עכשווי יותר? בד"כ זו הקשת הבסיסית.

מיכאל: זה על הסקאלה בין זה לזה. 

עודד: כן, אם אנחנו מדברים על עיצוב פונטים מסורתי. מה ש-Variable fonts   מאפשרים, זה לחבר לזה קונספטים הרבה יותר מורכבים והרבה יותר עשירים שכבר נוגעים לתחומים שהם חוץ טיפוגרפיים. כמו למשל פונט "פיט" שמתייחס בעצם לפורמט ולגישה שהיא רחבה יותר של איך אנחנו מעצבים פורמט, נגיד ווב פייג' ואנחנו רוצים להכניס טקסטים באורכים משתנים, אבל להשתמש באותו פונט ושהוא לא ישתנה מבחינת החללים הפנימיים, אלא רק מבחינת העובים שלו וכו'. 

יש פה הזדמנות שהיא לדעתי מופלאה להכניס לתוך עולם עיצוב הפונטים קונספטים שהם הרבה יותר מרחיקי לכת, שהם הרבה יותר מפתיעים. את זה אני מתחיל לבחון. מאז שעיצבתי את "פיט", אני בוחן את האפשרויות הרחבות יותר, הקונספטואליות יותר שמתייחסות לעיצוב פונטים. כמובן שבסופו של דבר, אני רוצה שהפונט יהיה שמיש, שבסופו של דבר לא יהיה מדובר בפונט שהוא אומנותי, ש"פיט" קצת חוטא בזה. "פיט" הוא פונט שהקריאות שלו היא לא גבוהה אבל ההבטחה שלו היא מאוד גבוהה, מאוד חזקה. להיות מסוגל להיכנס לכל מרווח, לכל גודל. 

אבל המשימה האמיתית עכשיו היא לייצר פונטים שהם סופר קריאים, סופר שמישים שיש בהם עוד קונספט, שיש בהם עוד קריצה לתחומים שהם חוץ טיפוגרפיים, שהם נוגעים לעיצוב גרפי או אפילו לתחומים כמו מוזיקה למשל. מה הצרכים של ווידאו שיכולים להיפתר ע"י שימוש בטכנולוגיה הזאת של Variable Fonts? מה הצרכים של מובייל שיכולים להיפתר באמצעות השימוש? 

מדובר בטכנולוגיה שבעיניי היא מאוד מרחיקת לכת והיא מאוד מבטיחה. זה המקום, זה הזמן לחקור אותה. אנחנו נמצאים ממש בהתחלה של המישוש של הפוטנציאל של הסיפור הזה ואני רוצה להיות שם. 

מיכאל: לא חשבתי שנדבר על Variable Fonts  אתה יודע?

עודד: למה לא? זה מה שקורה עכשיו. 

מיכאל: אשכרה זה מה שקורה עכשיו.

עודד: זה לגמרי חם. 

מיכאל: אז מי ששומע ומתעניין, מה אתה מציע למעצבים שאומרים יאללה אני גם נכנס לעולם עיצוב הפונטים?

עודד: ללמוד את ההיסטוריה, ללמוד את הסיבות שבגללן האותיות נראות כמו שהן נראות. ללמוד כמה שאפשר על הז'אנרים השונים שיש בתחום של עיצוב פונטים ולהתנסות. זה תחום שאתה לא יכול להשתפר בו אם אתה לא מנסה שוב ושוב לעצב את הפונט יותר טוב ממה שעשית קודם. קליגרפיה מאוד עוזרת להבין את העיקרון שעליו אותיות בנויות, אבל קליגרפיה לבד לא תעזור לך להיות טיפוגרף טוב. 

מיכאל: היא תעזור לך עם עוקבים באינסטגרם.

עודד: תראה, זה תחום מדליק לגמרי, אבל כשאנחנו מתייחסים לעיצוב פונטים, אנחנו צריכים להבין שמדובר בעולם שיש לו מוסכמות שלו וההתפתחות שלו, יכולת הגמישות שלו כשאנחנו מדברים על פונטים שהם שמישים היא יכולת מאוד, מאוד קטנה. 

זאת אומרת, שברגע שאתה עושה משהו משוגע, אז יכול להיות שזה יהיה מלהיב מאוד אבל זה לא יהיה שמיש. כדי להגיע למקום שבו אתה גם יכול לחדש, אבל אתה גם עושה משהו שהוא איכותי, אתה חייב ללמוד. זו העצה הראשונה שהייתי נותן לחבר'ה צעירים. 

אני יודע שמלמדים את הדברים האלה באקדמיות, אבל לדעתי הלימוד האמיתי הוא לימוד עצמי. אתה הולך, אתה חוקר, אנשים יכולים לעלות להיכל הספר לראות קצת מה קורה. לספרייה הלאומית ללמוד כתבים. בעצם, הדרך ללמוד עיצוב פונטים היא בעיקר ע"י לימוד ההיסטוריה.

מיכאל: הטיפוגרפית.

עודד: ההיסטוריה של האות העברית. איך עבדו לפנינו? איך זה עבד לפני 2000 שנה? איך זה עבד לפני 1000 שנה? איך זה עבד בעת המצאת הדפוס? איך זה עבד במהלך המאה ה-18? ה-19? ה-20? ומה קורה היום? זה מסע לא נגמר. אני לומד כל הזמן בוא נגיד ככה. 

מיכאל: מהמם. יש לנו עוד קצת זמן, אז שאלה קצת פחות בנושא הזה. 

עודד: כן.

מיכאל: היבו, כולם משתמשים בו.

עודד: אני שמח. בשביל זה זה נוצר. שמע, היבו זה אחד מהפרויקטים היחסית חדשים שלי. הוא לא קיים יותר משנה וחצי. זה פונט שעיצבתי עבור גוגל פונטס. עיצבתי אותו כמענה לפונט לטיני ובלי להרגיש, כנראה שהבאתי בו כמה פתרונות שכנראה רחשו בתוכי ופרצו עם הפונט הזה. זה התחיל משאלה של כמה אפשר כבר לחדש בפונט סן סריף בעברית? אתה יודע, יש לנו את הפונטים הגדולים כמו נרקיס סתם ונרקיס בלוק ואח"כ אורון. כמה אפשר להביא פתרון? 

מיכאל: אבל אין להם גרסאות מוצלחות לווב.

עודד: יכול להיות שאין להם. 

מיכאל: אין להם הרבה משקלים וגם הדיגיטציה שהם עברו, 

עודד: נכון. אתה די צודק.

מיכאל: לא שום דבר חדש מהזמן האחרון. לא כמו שהדסה שעברה את הדיגיטציה החדשה.

עודד: אתה צודק.

מיכאל: אף אחד לא אמר טכנולוגיה חדשה, בוא נעשה את זה מדויק עם כבוד לדברים המרכזיים להבנתי. 

עודד: אתה צודק, אבל השאלה היא יותר עמוקה. השאלה היא לא האם הדיגיטציה מוצלחת או לא, השאלה היא האם אפשר לשים על השולחן פונט שהוא סן סריפי חדש וקריא ושמיש. כשאני התחלתי לעצב את היבו זו הייתה השאלה כי היה לי ברור שזה יהיה בהמון משקלים והיה לי ברור שהדיגיטציה תהיה טובה וכל הדברים האלה. אבל השאלה היותר חשובה אני חושב שהייתה, 

מיכאל: היה צריך לעשות דיגיטציה להיבו כי הוא לא היה אנלוגי אף פעם, נכון?

עודד: הוא לא היה אף פעם אנלוגי. הוא עוצב מראש עבור גוגל פונס, מראש עבור סביבת מסך. 

מיכאל: אז לא להדפיס בו. 

עודד: אפשר. כל הזמן אנשים מדפיסים בו ודווקא זה נראה טוב, אבל הוא לא נעשה מתוך תודעה של פרינט. הפתרונות שהבאתי שם, אני חייב להודות שהפתיעו אפילו אותי. הם הפתיעו אותי מכיוון שאלה היו פתרונות חדשים שעדיין מייצרים קריאות מאוד גבוהה בגדלים מאוד קטנים. 

מיכאל: תן לנו דוגמא. 

עודד: לדוגמא הפתרון של הגג היורד של ה-"מם". הגג היורד של אותיות מסוימות שם שמייצר תנועה סיבובית, עגולה מאוד עברית אבל שלא נראתה קודם בנוסח הזה. היחסים בין משהו מאוד עגול למשהו מאוד ישר. היחסים בין משהו שהוא סן סריפי ומאוד גנרי לבין משהו שיש לו אופי מאוד חזק באותיות מסוימות. ה-"ע" העיגול העולה שלה וכל מיני פיצ'רים כאלה. 

כשעיצבתי את הפונט הזה, הרגשתי שיש לי משהו מאוד מיוחד ביד ותהיתי אם אנשים יתחברו אליו או שזה יהיה מפתיע מדי. האושר הגדול של מעצב פונטים זה לראות שמשהו נקלט ונאהב ובר שימוש ואנשים ממש מסוגלים לייצר פרויקטים שלמים שמבוססים על פונט שהוא גם מביא פתרונות מאוד חדשים לאות העברית ומצד שני, הוא מאוד קריא. זה אני חושב איזושהי ברכה או פריבילגיה מאוד גדולה שלי כמעצב פונטים להגיע למקום כזה. 

מיכאל: זה הפונט שאני משתמש בו בפודקאסט. 

עודד: מדליק! תהנה. 

מיכאל: גם שורות אלה נכתבות בפונט הזה. אז אתה מרוצה.

עודד: בקשר לפונט הזה אני מאוד מרוצה. יש פונטים אחרים שאני כל הזמן חושב איך אפשר לשפר אותם. האם כדאי לשפר פונטים ישנים שלי או לרוץ קדימה לייצר פונטים חדשים. זאת שאלה שקיימת אצלי כל הזמן. אם להיתלות על אילנות גבוהים מאוד, אני מאוד מעריץ את דיוויד בואי והוא אמר המון דברים חכמים, אבל אחד הדברים החכמים שהוא אמר זה שבתור יוצר, הוא תמיד השתדל להביא תקליט אחד שהוא בשביל הקהל ותקליט אחד בשביל עצמו. תקליט אחד שהוא יודע שאנשים יאהבו והוא יימכר טוב, כמובן בלי להתפשר על איכות ותקליט אחד שהוא עושה מחקרים וכל מיני משחקים. הוא יודע שלא הרבה אנשים יקנו, אבל מבחינתו זו תהיה התקדמות.

אז אם לחזור למקום הקטן שלי, אני יכול להגיד שפונטים מאפשרים לך את הג'ינגול הזה. מאפשרים לך לעשות משהו שהוא מאוד אקספרימנטלי כמו פונט "פיט" למשל ומצד שני, משהו שהוא מאוד עכשווי ובר שימוש וקריא כמו למשל "היבו", כמו למשל פונט "דו" שעיצבתי שהוא די מאותה תקופה ומייצר. בעיניי דרך אגב, פונט הסן סריפי הטוב ביותר שעיצבתי עד היום, פונט "דו" שהוא מן אח של פונט לטיני שנקרא "בנטון סאנס" וזאת פריבילגיה. לג'נגל בין שני האופנים האלה. אופן של מחקר אקספרימנטלי כמעט מול משהו שהוא מאוד מסחרי ועדיין בשאיפה איכותי ועונה על הצרכים של מעצבים היום. וחזרנו לעיצוב פונטים בסופו של דבר. 

מיכאל: אי אפשר היה לצאת מזה. 

עודד: נכון.

מיכאל: תודה רבה לך.

עודד: תודה לך.

מיכאל: היה לי ממש מעניין.

עודד: גם אני מאוד נהניתי לדבר איתך.

מיכאל: זהו, אז מי שהאזין עד עכשיו, תודה לכם, שמח שהצטרפתם אלינו, בואו לקבוצה בפייסבוק ובואו להראות אהבה ולאהוב ביחד טיפוגרפיה עברית, אותיות ועיצוב. אז עודד שוב תודה לך.

עודד: תודה לך.

מיכאל: שמחתי להתארח. אגב הקפה יצא בול כמו שאני אוהב. 

עודד: נהדר, יופי, אני שמח לשמוע, כמו פונט טוב. 

מיכאל: יאללה, אז כיף למיקרופון (צליל של כיף) וביי.

עודד: ביי, להתראות. 

< ♬מוזיקה <♬